יוגה כפסיכולוגיה: מבט בעיני המתרגל
הקשר בין היוגה והפסיכולוגיה, ובפרט בין היוגה-סוטרות של פטנג'לי לבין הפסיכלוגיה, הוא נושא לו מוקדשת תשומת לב רבה בשנים האחרונות. כיום מתפתחת מגמה המשלבת טיפול פסיכולוגי עם טכניקות יוגיות. במאמר זה אדון בהיבטים הפסיכולוגיים הטמונים בתרגול היוגי עצמו.
בשנים הראשונות לאחר שעזבתי את עיסוקי כפסיכולוגית, נשאלתי שוב ושוב כיצד יכולתי להמיר אותה ב"סתם" יוגה. מי שתופס את היוגה כפעילות פיזית גרידא, גם אם מורכבת ומתוחכמת, בודאי יתקשה להבין צעד שכזה. אולם ההחלטה שלי, להפנות את מלוא האנרגיה שלי לתרגול והוראת היוגה, גמלה כאשר הבנתי שהיא טומנת בחובה תובנות עמוקות לגבי האדם ומתייחסת לכל רובד בקיומו.
מטרת היוגה היא אמנם לאפשר לאדם לחוות את טבעו האמיתי, לחוות הארה או שחרור, אבל עוד הרבה לפני השגת היעד הנעלה הזה (תהליך של גלגולים רבים..), היוגה מאפשרת לאדם לחיות באיזון, בבריאות פיזית ונפשית, ועם זיקה לרוחני.
על יוגה ופסיכולוגיה
מתקופה קדומה בהיסטוריה האנושית נשאלו בתרבות ההודית שאלות הנוגעות למהות הקיום האנושי. שאלות כגון מי אני, מה הוא ה"אני" ומה משמעות הקיום האנושי , נחקרו ונבדקו. באמצעות פולחנים הצליחו, החל בתקופת הוודות, רישים, חכמים הודים, לחוות מצבי תודעה אלטרנטיביים שאפשרו בדיקה וחקירה של שאלות אלו. טקסטים יוגים רבים דנים במורכבות האדם, מה מקיים אותו, במה הוא תלוי ומה מייחד אותו והופך אותו לאנושי.
היוגה, כמו הפסיכולוגיה המודרנית, שואפת לשחרר את האדם מהסבל ומצוקות החיים, לעזור לו לממש את עצמו, ולהביאו למודעות עצמית עמוקה יותר. בדומה לטיפול פסיכולוגי, ניתן באמצעות טכניקות יוגיות לצמצם מתח ולחץ, לשנות דפוסי חשיבה "תוקעים", ולהבין ולחיות טוב יותר עם העצמי. אלא שבעוד שהפסיכולוגיה, בהכללה, הציבה במרכז עניינה את נפשו של האדם והאגו שלו, ורואה בדיבור ובניתוח חוויות את הטכניקה הטיפולית המרכזית. היוגה מעמידה את נשמתו של האדם במרכז, ורואה בחוייה, בהתנסות ובתרגול עצמו את הדרך לתובנה והבנה, ובשתיקה את הטכניקה המרכזית.
פסיכולוגיה והיוגה-סוטרות של פטנג'לי
היוגה סוטרות של פטנג'לי, הוא אחד הטקסטים הקדומים והחשובים ביותר בעולם היוגה. תמיד חשתי כי זה ספר הפסיכולוגיה המדהים ביותר שקראתי -- וכנראה גם הקשה ביותר... במאה תשעים וששה משפטים מתומצתים ביותר וקשים להבנה, מציג פטנג'לי תובנות עמוקות לגבי האדם והדרך בה ניתן להשתחרר מהסבל האנושי. תילי תילים של פרשנויות מלומדות נכתבו על הספר הקטן והמתומצת הזה, ועדיין, גם באמצעותן, הרבה מהכתוב בו קשה להבנה. עם זאת, החוייה שלי היא כי באמצעות האימון היוגי נחשפות אט-אט התובנות החבויות בו ונעשות ברורות ומובנות יותר. בהתאם להתקדמות בדרך היוגית, מתמסר בהדרגה הטקסט למתרגל וחושף בפניו את צפונותיו. לימוד הטקסט, בתורו, חושף אור על החוייה בה מתנסה המתרגל בדרכו הרוחנית.
אחד הדימויים המקובלים במסורת היוגית למיינד הוא אגם. כמו האגם, המיינד יכול להיות רגוע וצלול כקריסטל, אבל כאשר יש רוח וגלים נוצרים, שקיפותו של האגם נעלמת ובוץ ולכלוך מהסביבה ומהקרקעית ממלאים את המים. במיינד, הגלים הם המחשבות, הוריטיז (Vrittis) בלשונו של פטנג'לי, המתעוררים מתוך הקלט של החושים או עולים מקרקעית האגם, כלומר מן הזכרונות שלנו. כאשר הגלים נרגעים, התודעה הופכת צלולה וניתן לראות דרכה לעומק, אל פנימיותו של האדם, לבוא במגע עם אותו מקום בתוכנו שהוא אושר ומודעות טהורה. הסבל האנושי, על פי פטנג'לי, נובע מהתנודות האלה ומכך שהעצמי האמיתי שלנו מוסתר וממוסך.
על פי סוואמי ראמה ארבעת הסוטרות הראשונות מסכמות את התיזה של פטנג'לי, ושאר הטקסט מהווה הרחבה, הסבר, והנחיות לטיפול בבעיה המוצגת וכן תיאור מצבים מתקדמים בדרך היוגית. הטקסט מתחיל בהצגת הנושא: "עכשיו להוראת היוגה". מדוע השימוש במילה עכשיו? מההיבט הפסיכולוגי ה"מטופל" נעשה פנוי לטיפול ומסוגל להפיק ממנו רק לאחר שהבין שהוא סובל ומוכן לטפל בסבל שלו, ואולי אף התנסה בטכניקות אחרות קודם לכן. כל פסיכולוג בודאי יעיד כי קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, לטפל או לעזור למי שאינו רוצה לטפל ולעזור לעצמו. בהמשך הטקסט "מרחיב" פטנג'לי לגבי סוגי תלמידים המגיעים ליוגה. כמובן שלאלו שהינם בעלי דחף עז הסיכוי להתקדם בדרך הזו טוב יותר.
שלושת הסוטרות הבאות מסבירות כי היוגה, ה"טיפול" כרוך ביצירת וויסות, שליטה ובהמשך עצירה של תנודות התודעה. כאשר קורה הדבר, נחשפת המודעות הטהורה, הנחה מתחת למחשבות ולגלי התודעה. עד לאותו רגע המודעות מזדהה עם המחשבות ואף מניחה כי היא המחשבות עצמן. מה שמשתמע מתפיסה זו הוא שיש בנו מרכיב נפרד היכול להביט על המחשבות, הרגשות והחוויות שלנו באופן רגוע ואובייקטיבי.
כשלב ראשון בהשלטת סדר בכאוס ובמורכבות הפנימית של השדה המנטאלי שלנו, פטנג'לי מחלק את התנודות לסוגים בשתי דרכים. ראשית -- על פי האופן בו הן מהוות מכשול בדרך להרחבת המודעות (קלישטה ואקלישטה – כאלה הגורמות לסבל או אי נחת וכאלה שאינן גורמות לסבל) וכן על בסיס חמש קטגוריות המאפיינות את תפקידן (חשיבה נכונה ומדוייקת, חשיבה מוטעית, דמיון, זכרון ושינה). היוגי מנסה להמנע מאותן תנודות הגורמות כאב ושאינן משרתות אותו בדרכו. ההתפתחות והטיפול היוגי כרוכים ביכולת שלנו לשחרר את עצמנו, אף במעט, מהסבך של המחשבות שלנו.
פטנג'לי מגדיר גם את הבעיה העומדת בבסיס הסבל האנושי, האוידיה -- אי ידיעה או ידיעה שגויה -- המנחה אותנו בחיים וגורמת לנו לראות באגו את הקיום הבלעדי שלנו ובחומרי את שדה הפעולה היחידי.
האדם, אומרת לנו היוגה, מחפש סיפוק ואושר באמצעות השגת דברים בעולם החומר, והימנעות מדברים שנתפסים כבלתי רצויים או נעימים. אולם, טבעו של כל מה שחומרי הוא להיות בשינוי מתמיד ולכן מה שסיפק לנו נחת, גרם לנו אושר והרגיע את מחשבותינו ברגע נתון, כבר לא יעשה כן לאחר שנתרגל אליו או שהוא עצמו ישתנה. בנוסף, כל מה שגורם לנו נחת חומרית ושביעות רצון צועד תמיד יד ביד עם אי נחת, הקשור לפחד לאבד אותו, קנאה בזה שיש לו יותר וכו'. הנאה ממשהו חומרי, על פי היוגה, תהיה כרוכה תמיד באי נחת.
הטיפול עפ"י פטנג'לי
פטנג'לי מציג מודל "טיפולי" הכולל שמונה מרכיבים. בשני המרכיבים הראשונים -- היאמות והניאמות -- מונה פטנג'לי עקרונות לחיים נכונים שיצמצמו את ההפרעות שהאדם חווה בחייו, בגוף ובתודעה. הוא מציג מעין עשר דיברות של התנהלות מוסרית ונעלה בחברה ועם העצמי. המרכיבים הבאים בדרך היוגית הם: התנוחה היוגית (אסנה), השליטה בנשימה (פראנימה), כינוס חושים (פרטיהרה), ריכוז (דהארנה), מדיטציה (דיהיאנה) וסמדהי. שלושת האיברים האחרונים, כפי שמכנה אותם פטנג'לי, מבטאים שיא ביכולת הגדלה של המתרגל להתמקד, להתרכז ולשלוט במחשבות.
הדרך היוגית של פטנג'לי עשויה להראות קיצונית ותובענית. הרעיון של השתקת המחשבות שלנו, היפרדות מהאגו המוכר והחביב וויתור על מושאי החושים וההשתוקקויות שלנו עשוי אפילו להרתיע ולהיתפס כבלתי אפשרי. עם זאת, התהליך כפי שהוא מתואר על ידי פטנג'לי הוא הדרגתי וספיראלי. בכל שלב בדרך היוגית ניתן לחוות את פירות התרגול ואפילו לזכות לרגעי חסד של דממה המלאה באושר שאינו תלוי בדבר.
היכולת לחוות אושר מהתרגול, המודעות המתגברת של המתרגל, רכישת הכלים להבחנה מבדלת בין העיקר והטפל, וההבנה העמוקה שחלק מאי הנחת שלנו מקורה במחשבות הבלתי נשלטות שלנו, כל אלה הן אבני הדרך, חלק מהכלים הפסיכולוגים שהאימון מספק למתרגל.
תרגול היוגה ופסיכולוגיה
התהליך הפסיכולוגי/יוגי, מתרחש בכמה מישורים בו זמנית. עם זאת, לרוב הוא מתחיל בגוף הפיזי, באסנות. זו אך תחילת הדרך במסע ארוך, הכרוך בתרגול פיזי, מנטלי, ורגשי, בשליטה עצמית ובאינטרוספקציה.
בטייטריה אופנישד (טקסט מהמאה השניה לפנה"ס) מוצג מודל המתאר את מבנהו של האדם בדומה לבובות בבושקה. לפי מודל זה, האדם מורכב משכבות שונות. המעטה החיצוני של האדם הוא האנמיה קושה, השיכבה המורכבת מאוכל, הגוף הפיזי. בתוכו נמצא מעטה נוסף, בעל אותה צורה, המורכב מפראנה, כלומר מנשימה ומאנרגיית החיים. זו השכבה המעניקה לגוף חיות ומאפשרת לחושים לפעול. בתוכה קיימת שכבה נוספת המורכבת מהמיינד, המעבד את הקלט החושי, אשר בתוכה מצויה שכבת האינטלקט המורכבת מתובנה. בתוך כל אלה טמונה שכבה של אושר עילאי שבו חבוי העצמי. ניתן לדמות את האדם על פי מודל זה גם למנורה. המודעות הטהורה היא האור, היא מכוסה במספר אהילים, כאשר כל אהיל אטום או צפוף יותר מבחינה חומרית מקודמו. האהילים או המעטפות הללו קשורות ומשפיעות אחת על השניה. מודל זה מצביע על כך שהאושר טמון בתוכנו וה"טיפול" הנדרש הוא לחשוף אותו בהדרגה על ידי הפיכת האהילים לאטומים פחות.
תרגולי היוגה מכוונים לטפל בכל השכבות, להביא אותן לאיזון וליצור הרמוניה ביניהן. ניתן לחלק את התרגולים באופן גס לפי השכבות כאשר תרגול האסנות, התנוחות היוגיות, משפיע במידה הרבה ביותר על השיכבה הפיזית; תרגול הנשימה על הפראנמיה קושה השיכבה המורכבת מפראנה; כינוס חושים על המנומיה קושה, שכבת המיינד; ריכוז ומדיטציה על הויג'ננהמיה קושה, השיכבה המורכבת מתובנה ואינטלקט; וסמדהי על האננדהמיה קושה, שיכבת האושר. אך למעשה, כל אחד מהתירגולים פועל ומשפיע על כל שכבות הקיום שלנו.
אציג שתי דוגמאות:
1. תרגול האסאנות ככלי טיפולי:
רבים הם הרואים את היוגה כפעילות גופנית אופטימלית, הפועלת על מערכות הגוף כולן: מערכת הנשימה, העיכול, המערכת האנדוקרינית, ומערכת העצבים. התרגול מרגיע, משחרר ממצבי דחק, באמצעותו אנחנו נושמים, ישנים ומעכלים את האוכל שלנו טוב יותר. הגוף מתחזק ומתגמש, הסיבולת משתפרת, אנחנו מרגישים טוב יותר. מאידך, תהיה זו טעות לומר שזוהי מטרתה הבלעדית של אימון האסנות. כשם שהיוגי משתמש בשרירי הבטן העמוקים על מנת לייצב את גופו הפיזי, הוא לומד ליצור באמצעות השהיה בתנוחה, מגע עם השקט הפנימי הטמון בתוכו והמייצב אותו בפני הסערות של החיים.
אסנות שונות יוצרות חוויה מנטאלית שונות, יש תנוחות המרגיעות ויש כאלו המעוררות או משחררות ממועקות. האימון היומי מספק כלי אשר באמצעותו יכול המתרגל למצוא איזון הנפשי באמצעות האסנות המתאימות. הביצוע המדויק של האסנות מחנך את המיינד להתמקד ולהתרכז. הוא חושף את המתרגל לתחושות מעודנות יותר ויותר, פנימיות, המפתחות ומחדדות את המודעות, ומאירות ומעוררות אספקטים חשוכים ונסתרים בגוף ובנפש. כשמתקדמים בתרגול, מתחילים לחוות חוויות של שחרור מכבלי הגוף, תחושת מרחב פיזי פנימי הולך וגדל, שיוצרים בתורם תחושה של התעלות נפשית.
2. חשיבות הנשימה עפ"י היוגה: "השיבה הביתה"
תירגול הנשימה משמעותי לא פחות מבחינה תרפויטית נפשית. הנשימה נחשבת לשער קסום המוביל אל תוך עולמנו הפנימי, כגשר לאספקטים האנרגטיים והרגשיים בקיומנו, וככזו הנעה בין המודע ללא מודע.
תגלית משמעותית של היוגה היא ההבנה כי באמצעות הנשימה ניתן להשפיע ואף לשלוט במיינד וברגש. המיינד והפראנה (האנרגיה הקוסמית), אשר בגוף הביטוי הגס ביותר שלה הוא הנשימה, נתפסות כזוג ההולך יד ביד, לאן שהאחת פונה כך גם השניה. היוגים השכילו להשתמש בתובנה הזו במגוון טכניקות, המשתמשות בנשימה על מנת להרגיע את התודעה ואת המחשבות, ומשתמשות בהפניית המבט לנקודה מסוימת בגוף על מנת לטפל בה ולהזרים אליה פראנה.
מודעות לנשימה ושליטה בה נתפסת כמאפשרת התעלות מעל האגו, כמרגיעה השתוקקויות וכממתנת סבל. ההאטה יוגים ייחסו חשיבות כה רבה לנשימה שהם הגדירו את השלבים המתקדמים באימון היוגי במושגים של השליטה בה, אורך הזמן בו היוגי יכול לשהות בקומבהקה, עצירת נשימה. תרגול הנשימה הינו כלי עוצמתי וטיפולי שניתן באמצעותו להסדיר מצבים רגשיים ומנטליים ולהשפיע על הגוף וההתנהגות. מדהים לראות כמה מעטים הם האנשים שנשימתם מלאה, סדירה ורגועה.
סטיבן קופ, פסיכולוג ומורה ליוגה, מתאר את תרגול הנשימה כעומד בבסיס חוויה נפשית של "שיבה הביתה" לטבע האמיתי שלנו. היא תורמת לכיוונון והפניית קשב למקור העמוק ביותר של הרגש והתבונה הטמונים בנו.
לסיכום, היוגה והפילסופיה העומדת בבסיסה יכולות לספק מסלול אלטרנטיבי של חקירה עצמית. תרגול היוגה יוצר איזון, מרגיע ומחדד את המודעות באמצעות חוויה הוליסטית הנוגעת בכל הרבדים הקיימים באדם.
מורה היוגה הינו כוח מסייע בתהליכים אותם חווה התלמיד ויכול להוות אוזן קשבת וכתף תומכת בתהליך הנפשי המתעורר באמצעות התרגול היוגי. עם זאת, עליו להישאר עירני למגבלות שלו ולמידה בה הוא מסוגל לכוון ולהדריך באופן אחראי.
* פורסם בוואלה ניו אייג', 7.7.10