מורה-תלמיד במסורת היוגית והמורים הגדולים של המאה העשרים

בקאטה אופנישד מסופר על אדם שעיניו מכוסות והוא אבוד הרחק מביתו. מישהו בא אליו, מסיר את הכיסוי מעיניו, ומכוון אותו בכיוון הנכון, כך שבמעט מאמץ מצידו הוא יוכל להגיע בחזרה לביתו.

הנמשל של הסיפור הזה הוא הקשר עם המורה. היוגה תופסת את האדם כאבוד בעולם החומר, אבוד בהיבט הרוחני, מנותק ומרוחק מביתו, מעצמו.

אם התמזל המזל, פוגש האדם מישהו המאיר בפנס את הדרך הנכונה חזרה ביתה, מכוון אותו ומעלה אותו על המסלול הנכון.

המורה מלמד את התבונה המועברת בכתבים, מדריך את התלמיד בהתפתחותו המוסרית והרוחנית ומנחה אותו בתרגולים הרוחניים שעליו לבצע על מנת לפתח מודעות עצמית ולבוא במגע עם העצמי.

היוגה, מייחסת חשיבות רבה למסורה הזו של מורה ותלמיד ("גורו-שישייה פרמפרה").

המילה גורו מחולקת לשתי הברות: ההברה "גו" מסמלת את החושך, וההברה "רו" מסמלת את האור.תפקידו של הגורו הוא להאיר את החושך בו נתון התלמיד, הכמהה לידע, באור הידע.

על התלמיד לעבוד קשה, להשקיע מאמץ כן, וזמן רב, על מנת להתקדם בדרך הרוחנית.

גורו אינו מורה רגיל המלמד תוכן עיוני, אלא אדם שחווה את העצמי שלו, ומכוון את התלמיד המעוניין גם הוא בחיפוש האמת ומעלה אותו על המסלול הרוחני.

זכות גדולה היא למצוא מורה כזה, ולהיות תלמיד הראוי להוראה הזו. כתלמידי יוגה במערב, לא לכל אחד מאיתנו יש גורו אישי, אבל זכינו במורים גדולים אשר תרמו להעברת הידע היוגי בעידן הנוכחי ומהווים השראה לאין-ספור תלמידים.

Inhale, and God approaches you. Hold the inhalation, and God remains with you. Exhale, and you approach God. Hold the exhalation, and surrender to God (Krishnamacharya)

בעמודים הבאים אציג ארבעה מורים גדולים אשר הותירו חותם על הוראת היוגה במערב, והשפיעו על שיטות היוגה, כמו גם על ההוראה שלי: