מהי האסנה?

בתקופה האחרונה רבים הספרים והמאמרים המבקרים את היוגה המודרנית והטוענים כי הקשר בינה ובין היוגה האותנטית והמסורתית קלוש ביותר. הטיעון העיקרי המובא הוא כי האימון המודרני מתמקד רובו ככולו באסנות, ברם אלו מהוות אך חלק מזערי מן התרגול היוגי המסורתי. כמו כן, יש הטוענים, כי השפעתן של האסנות היא במישור הפיזי והבריאותי בלבד.

במערב, אכן, תרגול התנוחות היוגיות הפך לעיקר העיקרים, בעוד מרכיבים אחרים של התרגול הפכו לזניחים, ובמקרים רבים נעדרים לחלוטין, וחבל שכך. אולם הטענה כי תרגול אסנות רבות אינו חלק אינטגרלי ומרכזי מהמסורת היוגית ואינו בעל עוצמה טרנספורמטיבית בטעות יסודה.

האסנות בטקסטים היוגיים העתיקים

הטוענים כנגד תרגול האסנות מסתמכים על כך שהנושא אינו מובא בהרחבה בטקסטים היוגים. 

חשוב לבחון לעומק טענה זו. כשאנו באים לחקור את מהותן של האסנות בטקסטים, יש להתייחס למספר מאפיינים חשובים של התרבות ההודית ושל היוגה. ראשית, רוב המידע היוגי אינו כתוב. בעבר, היוגה נחשבה לסודית, לכן הרבה מהתורה הועברה בע"פ ממורה לתלמיד שעבר חניכה -- דבר הנכון במידה רבה גם כיום. גם מה שנכתב, כתוב לעתים בתמצות רב או במה שהמסורת קוראת סנדהיא בהאשא -- שפת בין הערביים -- שפה של דימויים המובנת רק למי שמתרגל ונחשפת בפני המתרגל ככל שהוא מתקדם בדרכו היוגית.

זאת ועוד, הרבה מהטקסטים שידוע כי היו קיימים בעבר לא נמצאו עד היום, כך שגם אם אין בנמצא טקסטים קדומים של היוגה הדנים באסנות, לא ניתן להסיק כי לא היו כאלה. חשוב לזכור, כי היה קושי אמיתי לכתוב על אסנות כאשר לא היתה אפשרות, כפי שניתן לעשות היום, להמחיש את הדברים בצילומים ובדפוס המוני. דבר זה מדגיש עוד יותר את חשיבות ההוראה הישירה של האסנות לאורך הדורות כדרך העיקרית של העברת ושימור הידע.

כמו כן, על-פי-רוב, הטקסטים הקיימים אינם משקפים את מלוא התרגול היוגי על כל היבטיו. לדוגמא, בטקסטים ההאטה יוגים מצוינים על פי רוב רק כשמונה סוגי פראנייאמה, אך קיים טקסט -- קומבהקה פדדהטי, טקסט מאוחר יחסית ולא מוכר -- המבוסס על מסורת וטקסטים קדומים, ואשר מונה חמישים ושבע פראנייאמות. ניתן להניח כי קיימים גם טקסטים דומים לגבי האסנות.

לדוגמא, כיום יש בידינו טקסט, האטהה רטנוולי, אשר מעריכים כי נכתב בשנת 1625, המונה שמונים וארבע תנוחות ומתאר חלק מהן. כך גם בטקסט הינדי משנת 1737, הנקרא ג'וגה פרדיפקה. כותבי הטקסטים בוחרים לציין שמונים וארבע תנוחות בשל חשיבות המספר הזה במסורת ההודית.

מעל לכל, ניתן לטעון כי גם אם בעבר התרגול סבב פחות סביב ביצוע אסנות, היום דגש זה, ובמיוחד במערב -- הוא נכון ומתאים. היוגה היא תורה חיה ודינאמית, המשתנה ומותאמת לא רק למתרגלים שונים אלא גם לתקופות שונות. בעידן הקאלי, עידננו הנוכחי, יש הממליצים לתרגל מנטרה-יוגה, הכוללת גם היא מגוון מרכיבים ובראשם שינון מנטרות. לכן קיימים סוגי יוגה שונים או תמהילים שונים של אותם תרגולים.

אז מהי בעצם אסנה?..

השאלה המהותית אותה יש לבחון לדעתי, אינה כמות האסנות בתרגול, אלא האם מה שמתורגל הינו בכלל אסנה. מה הופך תנוחה פיזית כלשהי לתנוחה יוגית? רבות מן התנוחות שאנו מבצעים ביוגה מבוצעות גם בתחומי תנועה שאין להם שום נגיעה לרוחני, כגון ריקוד, אקרובטיקה ולוליינות. מהו אם כן ההבדל? נושא זה תמיד חומק מדיון רציני. כדי שתנוחה תחשב לאסנה עליה להיות מבוצעת באופן שונה מכל סוג של פעילות פיזית אחרת. עליה להיות מאוזנת, נינוחה ולא כוחנית, מבוצעת מתוך תודעה שקטה ולא הישגית, עם חיבור לנשימה ומודעות עמוקה. 

בפועל, פעמים רבות מידי, האסנות מבוצעות כמו כל פעילות גופנית אחרת – דבר המעורר את הביקורת כלפי העיסוק הרב מידי באסנה. היוגי במסורת מתאפיין בכך שהוא פועל אחרת מאנשים רגילים. הוא מנסה לשהות בתנוחה ללא תנועה, עוצר את הנשימה שלו, מנסה להזרים את האנרגיה והמודעות שלו בכיוון ההפוך לתנועתם הטבעית ועוצר את מחשבותיו. כלומר, כאשר אנו מדברים על אסנה, אין אנו מדברים על פעילות פיזית רגילה והישגית, אלא על עשייה שהיא אחרת במהותה, היוצרת חוייה שגם היא שונה מהרגיל ושאינה מתמצה בגוף הפיזי.

ההבנה הנכונה של האסנה כרוכה בהבנת מהותה של היוגה. היוגה היא דרך ושיטה, כמו גם מטרה; היא מיצבור של טכניקות; היא דיסיפלינה, שמטרתה להביא את המתרגל למצב בו הוא חווה אושר עילאי, אחדות והתעלות. מצב זה מתאפשר תוך שחרור ממגבלות ומכאובים ברמה הפיזית, הרגשית והמנטלית ולכן, התרגול אמור לטפל במכלול -- גוף נפש – ולא להתמקד אך ורק במימד הפיזי.

Krishnamacharya_Surya_Namaskar.jpg

האסנה היא אחד הכלים החזקים והבסיסיים שבאמצעותם ניתן לחוות שינוי עמוק שאינו רק נחווה במושגים של שחרור ממכאובים פיזיים. כאשר האסנה מבוצעת במודעות ובקשב, בנשימה מלאה, היא נוגעת ומפרקת מועקות נפשיות ומחסומים מנטליים. זו בדיוק הסיבה שכל כך הרבה אנשים המגיעים לתרגול היוגי מסיבות בריאותיות ופיזיות חווים חויה כה חזקה הסוחפת אותם לתוך הרבדים העמוקים והרוחניים יותר של היוגה.

מה הטקסטים היוגיים העתיקים מלמדים אותנו על מהות האסנה?

לימוד הטקסטים היוגיים כנלווה לתרגול, על אף המגבלות שמניתי לעיל, מספק לנו תובנות עמוקות לגבי הדרך הנכונה לתרגל ומאפשר חיבור טוב יותר למסורת ולשורשי היוגה. לימוד זה יכול להטיל אור על סוגיית האסנות.

הטקסט הראשון המצוטט על פי רב, בהקשרים יוגים הוא היוגה-סוטרות של פטנג'לי. רוב החוקרים חוזרים על אותה מסקנה כי טקסט זה מתייחס אך ורק לתנוחות ישיבה וכי כיוון שמוקדשות שלוש סוטרות בלבד לאסנות אין מדובר באסנות של ההאטהה-יוגה. יתכן והם צודקים. עם זאת יש לקחת בחשבון כי פטנג'לי מקדיש סוטרות אחדות גם לנושאים כמו פראניימה ופראטיאהארה, תרגולים הדורשים הנחייה צמודה של מורה. פרופסור אדווין בריינט, אשר כתב ספר פרשנות מעמיק על הסוטרות מציין כי אין להסיק מכך שהאיבר הזה של היוגה אינו רלבנטי או שאינו תרגול חשוב ליוגי.

כשם שפטנג'לי מקדיש אך מעט לאסנות כך נוהגים הטקסטים ההאטה יוגים לגבי היאמות והניאמות, (הם לרוב מסתפקים במניית עשר יאמות ועשר ניאמות) בהם פטנג'לי מטפל בהרחבה. אין זה אומר שהיאמות והניאמות אינן חלק אינטגראלי וחשוב בתרגול ההאטה יוגי.

ויאסה, הפרשן הראשון של הסוטרות כבר במאה החמישית, מנה שתים עשרה אסנות וסיים את הרשימה עם המלה "וכו'" המעידה כי זו רשימה חלקית בלבד.

אין ספק כי השליטה באסנה, אינה רק תנאי מקדים להשקטת התודעה אלא גם משפיעה על ההכרה באופן ישיר גם על פי פטנג'לי. לכן, נראה כי גם אם פטנג'לי התייחס לתנוחות ישיבה בלבד, ניתן ללמוד ממנו על מהותן של האסנות כולן.

אם כן מה ניתן ללמוד מפטנג'לי על האסנות?

האסנה צריכה להיות יציבה ונינוחה (סוטרה 2.46). הסוטרא הזו במילים כה ספורות מתמצתת את החוויה שנחווית באסנה המבוצעת כראוי. חוויה זו אפשרית בעיקר באמצעות עבודה מדויקת, מאוזנת ומודעת אשר מתמירה את הגוף, מרגיעה את התודעה הרועשת ומסייעת בהפניית המבט פנימה. 

פטנג'לי מוסיף ואומר בהקשר של האסנות כי בהרפיית המאמץ יש התלכדות עם האינסוף. האסנה כוללת חוויה של אי-מאמץ ושל הכוונת המיינד לאינסוף. אין ספק כי מתוארת כאן התרחשות של חוויה תודעתית עוצמתית מאוד הקשורה בביצוע אסנה כראוי. כמתרגלת יוגה ואסנות שנים רבות, אחת החויות החזקות שאני חווה באימון האסנות היא בדיוק אותו אובדן התחושה של הפיזיות, היטשטשות גבולות הגוף וחוויית הנפרדות, ומרחב צלול ושקט בתודעה.

דבר שאינו נתון לויכוח הוא, כי על פי פטנג'לי, קיים מרכיב בחויית האסנה שאינו רק פיזי. פטנג'לי מסיר כל ספק בכך בסוטרה הבאה 2.48) כשהוא מתאר את הסידהי, היכולת המיוחדת, המתקשרת לאסנה - ההתעלות מעל צמדי הניגודים. מכלול הגוף /נפש חדל לחלוטין להיות מוטרד, אינו מושפע מקור או חום, רעב או צמא, כאב או עונג.

אז -- האם באמת ניתן לומר כי האסנה הינה רק צורה פיזית, התעמלותית, שאנו יוצרים עם הגוף שלנו?

ומה אומרים הטקסטים ההאטהה יוגיים? אלו מדגישים את העובדה שהגוף שאנו שואפים אליו הינו גוף מטוהר חזק כמו יהלום או בול עץ, מאוזן וכמובן חופשי ממחלות ולא פגיע. הטקסטים מציינים כי ריפוי הגוף נעשה לא רק באמצעות האסנות אלא גם באמצעות תרגול פראנאימה ופרטיאהארה. כך שהתפיסה שאסנה מטפלת אך ורק במימד הפיזי ואילו נשימות ומדיטציה מתמקדות אך ורק ב"מיינד" הינה הפרדה שרירותית. זו הבחנה חשובה ביותר החומקת לעתים מן ההתאמות המערביות ליוגה ופותחת את הפתח לבקורת על מקומה הנרחב של האסנה בתרגול היוגי. 

הריבוי והאחד...

בטקסטים היוגים, תמיד מתחיל תיאור המסע היוגי מהריבוי אל האחד. מדובר למשל, על הרבה מאד אלים, אך בסופו של דבר כולם ביטויים של אל אחד. הטקסטים מציגים הרבה נאדיז (ערוצים אנרגטיים), מנטרות, פראנימות, ואסנות ועוד, אבל בסופו של דבר תמיד מצויינת אחת שהיא החשובה המשמעותית והנעלה מכולן שאליה שואף המתרגל להגיע.

בטקסטים ההאטהה יוגים מצוין כי יש תנוחות כמספר בעלי החיים על פני האדמה, 840,000, וכי מתוכן 84 הן החשובות ביותר, ומתוכן מצויינות ארבע בציון מיוחד. מתוך הארבע קיימת אחת שהיא הנעלה ביותר והיא סידהאסנה.

האם אנו מתקדמים מספיק בדרך היוגית עד כדי שנוכל להתחיל מיד באחת והיחידה? האם יש לתרגל רק את הנעלה ביותר? לדעתי לא, תרגול אסנות מגוונות מאפשר הבנה עצמית עמוקה ומזכך מחסימות פיזיות ומנטליות, מספק קרקע פוריה לעידון ומיקוד המבט ולתרגול איזון והבחנה מבדלת -- כולם מרכיבים מהותיים בתרגול היוגי.

אימון מגוון שומר אותנו ערניים ומתבוננים ואינו מאפשר לנו לשקוע לתוך עשיה מכאנית חסרת מודעות. הוא מעיר אותנו ומסייע לפקוח את עינינו למתן את מצב האווידיא (הידיעה השגויה) בו אנחנו נתונים. כשם שההתייחסות לאלים השונים, או מדיטציה על אובייקטים שונים ושינון מנטרות שונות, יוצרים חוויות מנטליות ורוחניות שונות, כך תרגול אסנות שונות יוצר איכויות שונות, מנטליות ונפשיות בתוכנו.

הסידהאסנה...

ומה זו סידהאסנה, אותה אסנה נעלה? אחד המורים החשובים שלי – מטסיינדרנתהה, אשר עבר חניכות במסורת הנתהים, המסורת שמתוכה צמחה ההאטהה-יוגה ואשר חי שתים עשרה שנה בקרב יוגים ממסורת זו -- טוען כי בתפיסה של המסורת שבעל פה, סידהאסנה היא כל תנוחה שבה היוגי מגיע אל מושלמות. כלומר, הוא יכול לשהות בה ללא תנועה, באי מאמץ ובתודעה שקטה שלוש שעות ברצף. (המשמעות של המילה סידהה היא "מושלם”).

בהאטה-יוגה-פרדיפיקא, (אחד הטקסטים ההאטהה יוגיים הבולטים) מתואר המנח הפיזי של התנוחה, שיכול הרגליים באופן מסויים, והנחת הסנטר על החזה, אך גם כתוב כי יש להישאר ללא תנועה, כשהחושים מכונסים והעיניים יציבות ומופנות אל בין הגבות. זו התנוחה, אומר לנו סוואטמראמה, מחבר הטקסט, הפותחת בכוח את הדלת לשחרור (האטהה-פרדיפיקה, 1.35). 

כלומר, לתנוחת "המושלמות" יש היבטים הנעים מהפיזי עמוק פנימה לאנרגטי, לנפשי והמנטאלי כדי לחוות את הרוחני. חלק בלתי נפרד מהאסנה היא היכולת לשהות בה במצב מדיטטיבי. סוואטמראמה, מדריך אותנו כי יש לתרגל אסנות, נשימות ומודרות כחלק מתרגול ההאטה יוגה עד להשגת הפרי, ראג'ה יוגה.

סוף דבר (שהוא התחלה...)

תרגול אסנות רבות ומגוונות הינו חלק יעיל וחשוב ביותר בדרך היוגית, דרך שמקורותיה ללא ספק קדומים. אנו התגלמנו בחיים האלה בתוך גוף, בדיוק כדי לחוות את הרוחני ועל כן אל לנו להתעלם ממנו.

עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שהתנוחות הפיזיות המתורגלות אכן יהיו אסנות ולא תרגולים פיזיים דמויי-אסאנות. קל מאוד לטעות בדבר. חשוב מאוד שמתרגלים יבינו את ההגדרה הנרחבת של אסנה, הכוללת את המנח הפיזי, ההיבטים האנרגטיים, המנטליים והרוחניים.

האסנה, בשעה שהיא מתורגלת נכון, תוביל את התודעה לרוגע, צלילות והבחנה מבדלת ולא לניפוח האגו וליבוי ההישגיות. עם זאת, רצוי גם לזכור כי ההאטה-יוגה איננה שם נרדף לאסנות וכי בדרך זו כלולים תרגולים נוספים. מכלול התרגולים הוא זה שיקדם את היוגי בצורה הטובה ביותר. כמו כן, על אף העובדה שלא ניתן ללמוד יוגה באמצעות ספרים אלא רק באמצעות תרגול, יש לזכור כי לימוד הטקסטים הוא חלק מהתרגול, מוסיף נופך ומאפשר חיבור למסורת ולפילוסופיה העומדים בבסיס התרגול ומסייע בתובנות לגביוֹ.

* פורסם במגזין "חיים אחרים", גיליון 181, אוקטובר 2011