הקרב על היוגה...

ויכוח חם בעולם היוגה בשנים האחרונות נסוב סביב בעלותה של הודו על נכסיה הרוחניים והאינטלקטואליים, כגון האסאנות (התנוחות היוגיות), תרופות איורודיות ועוד. הממשלה ההודית הזדעקה בעבר בשל ניכוס ידע עתיק ושיווקו במערב ואף הקימה גוף ממשלתי שמטרתו להגן על אותם נכסים.

לאחרונה מתנהל בארה"ב, מעל דפי העיתון היוקרתי וושינגטון פוסט, ויכוח לוהט בנושא (הקישור הוא לעמוד מיוחד בוושינגטו פוסט אשר מרכז ברצף כרונולוגי את כל הפוסטים של הויכוח).

ויכוח זה, המעורר תשומת לב רבה, טוקבקים רבים ודיונים סוערים בקהילה ההודית האמריקאית, נסוב סביב הניתוק שנוצר בין היוגה המתורגלת בארה"ב לשורשיה ולתרבות ממנה צמחה.

פרופ' שוקלה ו"הגניבה הגדולה של היוגה"

YOGA-1-superJumbo.jpg

פרופ' אסים שוקלה (Aseem Shukla), ראש המכון ההינדי האמריקאי, טוען כי 20 מיליון אנשים בארה"ב מתרגלים יוגה מידי יום. הם מתכנסים, מצמידים את ידיהם בתנוחת הברכה "נמסטה" המבטאת את הכבוד לניצוץ האלוהי שבאדם, עוצמים את עיניהם ומשננים "אום" המסמל ומייצג את הצליל הראשוני של הבריאה, ומותחים ומכופפים את גופם ב"אסאנות" המייצגות בין היתר אלים וקדושים הודים. אותם אנשים, בני כל הדתות, נוטלים חלק במסורת בת אלפי שנים, באדיקות גדולה יותר מבני הקהילה ההודית-אמריקאית עצמה, וניתן היה לצפות כי מסורת האם של היוגה – ההינדואיזם – תפרח ותשגשג בהתאם.

אולם, לטענתו, נוצר נתק בין התרגול לבין המסורת העומדת בבסיסה. ההינדואיזם מזוהה יותר עם פרות קדושות מאשר עם תנוחת "פני הפרה" (‪Gomukhasana); עם מיליוני אלים במקום עם אל מאוחד אחד; עם סגפנים נודדים במקום עם ההשראה של היוגה-סוטרות.

עוד טוען שוקלה, כי היוגים והמורים אשר הביאו את המסורת ההינדית לארה"ב, העדיפו להקריב את שי

יכותה המסורתית לטובת מסחור ושיווק תורתם. התוצאה היא תהליך מתמשך של התרוקנות היוגה משורשיה. היוגה מזוהה היום רק עם המרכיב הפיזי, הכולל תנוחות וטכניקות נשימה, ללא שאר מרכיבי הרוחניות שבה (ראג'ה-יוגה), המכוונים להוביל את המתרגל למוקשה (שחרור והארה).

היוגה במקורה ההינדי, אומר שוקלה, אינה מציעה דרכים להאמין באל, אלא דרכים לחוות אותו. הוא קורא להינדים להחזיר אליהם את הנכס האינטלקטואלי והרוחני הזה, ולא למכור את הידע, מדולל וזול, במטרה לרכוש עוד תלמידים בסטודיו היוגה במורד הרחוב...

ד"ר צ'ופרה ו"פג תוקף הפטנט שלך על היוגה"

הסופר הידוע ד"ר דיפאק צ'ופרה (Deepak Chopra), הודי אמריקאי אף הוא, הכותב ומרצה בענייני יוגה, רוחניות ואיורודה, ענה לשוקלה בזו הלשון: "מצטער, אך הפטנט שלכם על יוגה, פג תוקפו". צ'ופרה אינו מכחיש כי היוגה היא דיסציפלינה רוחנית הודית, ותמיד היתה כזו, אך הוא טוען כי כיוון שמטרת התרגול היוגי הינו שחרור, כאשר היוגי אכן משתחרר, הוא משתחרר גם מן הכבלים הדתיים שהכילו את היוגה ושמתוכו היא צמחה. כבלים אלה תמיד היו משניים למטרה המרכזית שלשמה היוגה מתורגלת – הארה.

צ'ופרה מוסיף כי ההינדואיזם כדת, נוסדה מאות שנים לאחר היווסדה של היוגה. הוא מאשים את שוקלה במרירות הדומה לזו של ממציא שאיבד בעלות על נכסו המסחרי.

הויכוח, אשר אף גלש לפסים אישיים, ממשיך ומתמקד בעיקר בשאלה האם היוגה היא חלק מההינדואיזם ובשאלה מה הוא ההינדואיזם, והוא מתובל בהאשמות על מיסחור היוגה מצד אחד ושמרנות-יתר וטהרנות (purism) מצד שני.

מרוב עצים לא רואים את היער

נראה כי הדיון של שני הכותבים, המלומדים עד מאוד יש לציין, קשור לשאלה מהותית, שאינה רק השאלה של הבעלות על היוגה, כי אם מה היא באמת היוגה כיום. בעידן המודרני מתקיים דיון נרחב על מהותה של היוגה בשל הריבוי ההולך וגדל של שיטות וזרמים.

סוואמי ג'ננשוורה בהראטי, מורה אמריקאי, מטיח ביקורת חריפה ביוגה המודרנית. הוא טוען כי היא הפכה מדרך רוחנית מקיפה, למגוון שיטות מודרניות, עם שמות חדשים, שהומצאו בעשרות השנים האחרונות, ומתבססות בעיקר על אסאנות. הוא מבכה את האפשרות להשיג היום תעודת מורה ליוגה באינטרנט מבלי לבלות במחיצת מורה, לחוות את חוויית המורה, ומבלי להכיר את הטקסטים העומדים בבסיס תורה זו.

הוא מצטט מורים ידועים אשר הביעו את דעתם בסוגיה זו. לדוגמא, פנדיט רג'מני טיגונייט, העומד בראש ה-Himalayan Institute , מורה ידוע בארה"ב ותלמידו של סוואמי ראמה, מצר על כך שהיוגה הפכה לשיטת הבריאות והכושר המועדפת על רבים. "זה מוזר, מכיוון שהתודעה (mind), לא הגוף, היא המטרה של כל השיטות היוגיות האמיתיות. לראות ביוגה בעיקר אוסף של תרגילים לשיפור הכוח והגמישות, תוך הרגעת מערכת העצבים, היא כמו לבלבל בין המוץ והתבן"

s-YOGA-TIMES-SQUARE-large.jpgגיאורג פויירשטיין, הוגה ומורה ידוע בנושא היוגה וההינדואיזם, כתב אף הוא מאמר נרחב בנושא וכשנשאל למצב היוגה היום ענה:

"היוגה בארה"ב כיום היא בלגן אחד גדול (“Yoga in the US is a mess”), ואתם יכולים לצטט אותי... כל דבר שמגיע לארה"ב או למערב מייד הופך לאינדיווידואלי וממוסחר. ביוגה המסורתית מאז ומעולם היה גיוון רב, אך הוא התבסס על הניסיון האישי המצטבר של המורים הגדולים. כיום אפילו מורים מתחילים חשים שהם בשלים לחדש וליצור שיטות יוגה ממותגות על שמם."

אך אין דבר חדש תחת השמש – הויכוח על מהותה של היוגה אינו חדש ואף לא קשור אך ורק בהגירת היוגה למערב. הוא מוזכר כבר בהאטה יוגה פרדיפיקה, שנכתב במאה ה-14. הטקסט נכתב על מנת להבהיר את מהותה האמיתי של היוגה, משום ש"אינה מובנת בשל ריבוי הדעות הסותרות והמנוגדות"... (האטה יוגה פרדיפיקה 1.3).

סווהטמארמה, כותב הטקסט, מזהיר כי יש רבים המתרגלים האטה יוגה (התרגול המתבצע באמצעות הגוף) מבלי להכיר בראג'ה יוגה (המצב בו היוגה יוצרת שינוי בתודעה). אלה, לדעתו, הם מתרגלים סתמיים אשר לא ישיגו את פירות מאמציהם (האטה יוגה פרדיפיקה 4.79). אין כאן בהכרח ביטול של חשיבות התרגול הפיזי אלא התייחסות אליו כאל חלק אחד בלבד מתרגול כוללני אשר מטרתו היא התמרה רוחנית.

לסיכום

לדעתי, הויכוח בין שוקלה ולצ'ופרה מבטא בדיוק את אותם הדברים שהיוגה מנסה ללמד אותנו להתעלות מעליהם – הצורך של האדם להגדיר, למסגר, לתייג ולנכס לעצמו דברים. במובן זה, הויכוח מפספס את העיקר,וחבל.

היוגה רחבה ועמוקה מאוד. היא לובשת צורות שונות, מתפתחת ומקבלת משמעויות חדשות בקרב אנשים שונים בתקופות שונות. היא בת אלפי שנים, אך תמיד מתחדשת ומרעננת. היוגה קשורה למסורת דתית, היא דרך רוחנית, היא פילוסופיה עמוקה, היא מדע, היא דרך חיים והיא מטרה אליה הלומדים אותה שואפים להגיע.

אני רואה הרבה חיוב בתמורות המתרחשות בעולם היוגה כיום. מתרגול המכוון למתי מעט הפכה היוגה לדרך מוכרת ונפוצה, הפתוחה בפני כל. כיום, רבים הם האנשים, מדתות ומתרבויות שונות, היכולים להפיק מהיוגה את היתרונות הגדולים הטמונים בה וליהנות משיפור משמעותי באיכות חייהם בזכות התרגול, גם אם התרגול פיזי בלבד. אנשים רבים מתחילים את אימון היוגה בשל כאבי גב או לחץ בעבודה ובהדרגה נחשפים לאוצרותיה הרוחניים ומגלים כי באמצעותה הם יכולים להתמיר את חייהם.

עם זאת, לטעמי, יהיה זה נכון לשמר את האספקטים הרוחניים של תורה מופלאה ועתיקה זו, ולא לנתק אותה משורשיה הרוחניים והפילוסופיים. חשוב לאפשר לציבור ההולך וגדל של מתרגלי יוגה ליהנות גם מהיבטים אלה של היוגה.

המאמר התפרסם גם ב-NRG